לוקחת אוויר בבואנוס איירס

לא קל לסכם מסע קצר של שבוע ימים נטו אל בואנוס איירס שעיקרו היה להתחקות אחר ימי בחרותו הצעירה של האיש שאיתי. ההחלטה שנלקחה לפני כחודשיים ברגע אחד עם בירור קצר-ארוך שארך רבע שעה , היא שהביאה אותנו אל מסע אחר הימים, הזכרונות, האנשים והאוכל שהפכו אותו לימים לאיש שהפך להיות.

נחתנו בדיוק בזמן שהתקיימה ועידת ה G20 ויום שבתון שהוכרז לכבוד הדבר. עלינו על כבישים ריקים ולא אופייניים לעיר מטרופולין שכזו, רבים מהתושבים עזבו את העיר לטובת סוף שבוע ארוך בפרברים והלאה משם, או פשוט העדיפו להשאר ספונים בביתם. כך או כך זו היתה נחיתה רכה עבורנו שהינו בדירת שלושה חדרים שליקטנו ב airbnba (לינק). דירה בבניין חביב עם גרם מדרגות פוטגני בואכה אינסטגרמבל לגמרי. דירה צנועה עם כל הבייסיק הדרוש ובמיקום מרכזי מעולה עבור זוג הורים עם שני ילדים שיחזרו אליה עייפים ורצוצים מדי יום אחרי שעות של הליכה ארוכה בעיר הגדולה. בואנוס איירס קרויה גם 'פאריס של דרום אמריקה' עם מראה מרהיב של ארכיטקטורה המשלבת ספרדי-צרפתי ושאר השפעות אירופאיות של המאות הקודמות. העיר שופעת שדרות רחבות, כיכרות יפות ובנייני ציבור מרשימים ועם הרבה נוכחות - קלאסיקות גדולות מתובלות היטב ובהרבה הנאה לעיניים צבעוניות לטינית אופיינית.

הסתובבנו הרבה מאוד במרכז העיר, שם בילה בזמנו האיש את מרבית זמנו במעגל המשפחתי, החברי והתעסוקתי. יש הרבה מה לראות מעבר לארכיטקטורה, עיצוב הפנים והחוץ של החנויות, שלטי הפרסום ואדריכלות הנוף הכללית מאוד מושכת את העין. אם הייתי יכולה לבלות שם חודש ימים ובכל יום לבחור לי פינת קרן רחוב אחת של בית קפה, לשבת ולצפות על ה-כ-ל: אנשים ומקום. חלום. במשך היום דאגנו לרפד את הבטן במקומות בהם סעד עם משפחתו אוכל אותנטי פשוט וטעים. הערבים הוקדשו כולם למפגשים ארוכים עם המשפחה והחברים על אוכל ביתי, טייק אוויי ובמסעדות טרנדיות. כבר שנים שלא ראיתי את השעה חצות חולפת על פני על גביי מסך הפלאפון, בשבוע הזה זה קרה מדי יום על בטן מלאה וראש מסוחרר מיין מלבק משובח.

יום אחד התרחקנו קמעה מהמרכז על מנת לבקר באחד ממוקדי העלייה לרגל, מגרש הבית והמוזיאון של קבוצת הכדורגל River Plate. לקחנו את הסיור המלא כמובן, ככה זה כשאת נשואה לארגנטינאי והבן שלך הוא הבן של אבא שלו. בהמשך סיירנו ב La Boca אזור תיירותי מאוד וצבעוני מאוד בהתאם, שם נמצא גם מגרש הבית של קבוצת הכדורגל 'בוקה ג'וניורס' - מיותר לציין שלא נכנסנו לשום סיור שם. ברור?! משם עברנו אל סאן טלמו, שכונה מקסימה וחיננית מאוד מבין השכונות הראשונות של בואנוס איירס. ביקרנו שם ב la casa del dulce de leche, טעמנו מלא וקנינו קילו++ של מטעמים. משם המשכנו לשוק העתיקות והאוכל הנהדר של המקום, והרחבנו דרכנו אל ה Paseo del comics היא 'דרך הקומיקס' המאכלסת פסלים וציורי קיר של דמויות קומיקס שמקורן בארגנטינה. מומלץ מאוד שלא לוותר על ביקור הגון בסאן טלמו וסביבותיה.

טיילנו עוד הרבה בזמן הקצר יחסית שהיה לרשותנו. אבל משהו קטן על ההווי והתחושה - ארגנטינה חווה משבר כללי עמוק מאוד, ערכו של הפסו נשחק כליל, היו זמנים שערכו היה כשל הדולר, כיום ערכו 10 פסו ל- 1 שקל והמשמעות של זה היא תהומית עבור האיש הממוצע. רבים ירדו מנכסיהם והמראה הכללי של האנשים ברחוב איננו מלבב במיוחד, שמחת החיים שכל כך אופיינית לעם הזה אינה ניכרת על פניהם וגם לא בבגדיהם. יחד עם זאת המאבק וקשיי היומיום אינם פוגעים כלל באדיבות ובאופי מתן השירות בכל מקום בו היינו. הלבביות יוצאת מהם באופן טבעי וכיף לקבל שירות טוב מאוד ומצוין בכל מקום - מאפייה, מכבסה שכונתית או חנות ספרים מפונפנת - בכולם היחס אותו יחס. נפלא! זה לבדו טרם מאוד מאוד לחוויה הכללית שלי של הנאה, הרגשת חופש אמיתי והתנתקות מוחלטת מכל מה שמוכר לי (לבקש שירות). בגוף שלי עדיין זורם דם נינוח של חופשה ומקווה שזה יעמוד לי למשך זמן רב מאוד, אני כל כך זקוקה לשקט הזה.

*על קניות ושופינג יד שנייה בפוסט הבא