


פעם כשעדיין גרנו אצל סבתא שלי, באחד הלילות התעוררתי באי נחת, מתקשה להרדם בחזרה. חשיכת הלילה התערבבה עם פנסים מבחוץ ואלה תעתעו בעיניי הטרוטות. הכרית שלי נדמתה ונראתה כאילו נחיל חיפושיות קטנות עוטף אותה. כל ניסיון למקד את העיניים כדי לאבחן את חומרת המצב שלפני עלה בתוהו. לא רציתי להעיר אף אחד וגם ממש לא רציתי להניח את הראש על הכר. המסקנה המתבקשת , אם כן, כי עלי להרגע ולהרדם בישיבה. זה לקח זמן מה כשאני ממשיכה להעיף מבט מפוחד בכרית, אבל זה כמובן בסופו של דבר קרה, נרדמתי. בבוקר כשהתעוררתי קמתי בבהלה ממהרת לאבחן את הכרית והנה מדובר באחת הזאת בעלת כיסוי עם טקסטורה מוזרה של קטיפה-פרווה פראית. מבוישת מהטיפשות של עצמי לא סיפרתי באותו היום לאף אחד על כך הלילה המסויט וההזוי שעבר עליי. נראה לי שגם לא סיפרתי על כך מעולם לאף אחד. עד הקעקוע.
לפני כמה שנים נכנס בי החיידק המוכר גם כחלק ממשבר גיל ה 40, נו, גם אני רציתי קעקוע. אני שמעולם לא חשבה על זה באמת בצורה רצינית, אני לא שייכת לסצינה, לא מגניבה, ולא קולית שום דבר שקשור למה שזה לא יהיה. סתם רציתי כי יש לזה קטע כזה. חוץ מזה מה אני אקעקע, גולגולת עם שושנים, פרפר בצבעים יפים, או סימן מתרבות קדומה שירגיש מסתורי ואינטלגנטי? כל זה יפה בעיני, אבל חסר משמעות עבורי. אז לא עשיתי.
לפני שנתיים, קצת אחרי הפעם ההיא ששברה אותנו לרסיסים מיקרוסקופיים כמעט, אז האסימון נפל והדהד בי כל כך חזק. חיפושיות! לא חיפושית אחת, חיפושיות!! חוץ מהשחורות הגדולות המבהילות שהכי דומות לג'וק שמן, איכס שונאת ג'וקים ומפחדת מהם פחד מוות. כל השאר הן חיפושיות כאלה חמודות ונעימות לעין, ועדיין זה ממש לא אומר שאני מוכנה לגעת בהן. אבל בחיי שאני באמת אוהבת אותן ויעידו על כך שלל כרטיסי ברכה ותשורות קטנות לאורך השנים שקיבלתי מחברות. וגם צילומים שלי אותן איפה שרק פוגשת בהן כשהפלאפון ביד. ועדיין, לא מסוגלת לגעת בהן.
אז כשישבתי בבית בצונאמי של תחושות ורגשות, כשאני מתבקשת בצורה לא הגיונית ולא טבעית לחיים של בן אחד אחד וגם לא של משפחה אחת, שוב לעכל את הדייסה הכי מגעילה שיש לחיים האלה להגיש. הו, אז מצאתי נקודה קטנה לאחיזה. חיפושית. נזכרתי בלילה המסויט ההוא, בילדה המפוחדת שלא מבינה מה עובר עליה באישון לילה. נזכרתי כמה זה הרגיש כל כך אמיתי. נזכרתי שאני אוהבת חיפושיות מאוד. נו, אז מה פתאום נזכרתי ביצורים האלה שעשו לי את אחד הסיוטים הזכורים ביותר בהיסטוריה של המדמיינת שאני, למה דווקא אותן אני אוהבת?!
הפער התהומי שבין שני הקצוות התחבר לי באותו רגע שם על קצה המיטה לכדי דבר ברור ונהיר אחד ולכדי אקסיומה פרטית משלי. פחדים ואהבות. זה מה שהן מסמלות לי. הן הפחדים אבל הן גם האהבות שלי. הן מגלמות בתוכן את האפשרות למצוא ברגעים לא פשוטים ובתקופות של התמודדויות קשות מנשוא הזדמנות פז לישועה. לראות-להביט-להסתכל-להבחין גם ביופי שיש בחיים ולאהוב את זה. באותו רגע בדיוק נוכחתי סוף סוף להבין שאני לא פחדנית גמורה כמו שתמיד חשבתי ושאני לא כאן רק כדי לעבור את החיים כשורדת למרות כל מה שראיתי, הייתי עדה לו, חוויתי והפנמתי כפחדים הקמאיים של חיי מהרגע שנולדתי. עם הפחדים הגדולים ביותר בחיים שלי התמודדתי בעוצמה ובאהבה שיש בי, וגם בעזרת האהבות והיופי שהבאתי לתוך החיים שלי.
קצת אחר כך הלכתי לעשות את הקעקוע הזה. שתי חיפושיות. אני מקווה שבפעם הבאה שאפגוש אחת כבר לא אפחד ואעלה אותה על כף ידי כדי לתהות על קנקנה מקרוב.
Comments