• michush

מה לבשתי בניו יורק



הדבר הכי חכם שעשיתי טרום הנסיעה לניו יורק היה לקנות את המעיל הזה. אהמ... אהמ... זה קרה לפני כמעט שנה. טיול זוגי לניו יורק היה על הפרק כבר כמה שנים אבל כל פעם משהו אחר הזיז את הגבינה, לא נתתי לגבינה שהתעפשה לקלקל לי את התכניות וכשנחו עיני על שמיכת הפוך (duvet) בצורת מעיל של free people בסייל מעולה באתר story, ידעתי שזהו-זה! זה המעיל שיסע איתי לארצות הקור (ברבות) ולא משנה מתי זה יקרה כבר לעזאזל. המעיל עמד במשימת הבידוד מהקור הניו יורקי של סוף דצמבר וחימם אותי נ-ה-ד-ר! הוא הדיל ברייקר מבחינת הלבוש שהפך את הנסיעה הזאת לסופר נעימה ואפשרית. למזלנו הרב זה היה שבוע בהיר שמיים עם שמש חורפית-קרירה מלטפת, רק ביום וחצי האחרונים חווינו קצת גשם קל ולעתים רציני שגם הוא לא הצליח להבריח אותנו מהרחובות.

המרכיב השני שהפך את הנסיעה ואת כל 89.7 ק"מ שצעדנו בשבוע המלא ששהינו בניו יורק לנס חנוכה של ממש, הן הנעליים. רגע לאחר שסגרנו את הנסיעה ידעתי שאין בקולקציית הנעליים והמגפיים שלי את הזוג הנכון למשימה הבאה עלינו כל כך לטובה - הליכה יומיומית בואכה חרישה הגונה של העיר. עשיתי את מה שאני עושה הכי טוב וחקרתי את הרשת אחר הנעליים המתאימות- פאן! פאן! פאן! מנצחים הגיעו לגמר שני זוגות נעליים: הזוג הראשון נעליי טיולים של קולומביה, הזוג השני מגפיים של בלנדסטון. הנעליים של קולומביה הרגישו חמות ומפנקות ממש אבל לא עמדו במבחן הזמן של נוחות מתמשכת. ייתכן והייתי צריכה לעלות מידה - לא סגורה על זה. המגפיים של בלנדסטון הוכיחו את עצמם כחיות עבודה והיו נוחים מאוד לאורך היום. זה לא אומר שלא חזרנו הרוגי רגליים כל יום, אך ההבדל היה משמעותי בין שני הזוגות. אציין כי בחרנו שלא להתנייד בסאבוויי, החלטנו לוותר על החוויה המפוקפקת. במקום זאת עשינו טיולי כוכב והתניידנו עם uber לנקודה מרוחקת לאותו יום ומשם הלכנו את עצמנו לדעת בסביבה ובחזרה ככל האפשר, הכוח והחשק.

ארזת לבד? שני פרטי הלבוש הראשונים שנכנסו למזוודה הם שני סוודרים שהם סריגי ענק וינטג' שמצאתי בחנויות יד שנייה והם מחכים לתורם בימים החורף הקרים ביותר שיש לארצנו החמה להציע. אני כל כך אוהבת אותם! את הצבעוניות, את הגודל ובעיקר את החיבוק שלהם. ארזתי שני ג'ינסים מהמותג הדנים האהוב עליי topshop . האחד ישר גזרה בשחור, והשני נמצא קצת לפני הסגירה על הנסיעה בחנות יד שנייה, כחול בסיסי בגזרת מאמ שכבר "שברו" את הבד הנוקשה בשבילי - יש! הוספתי לפיילה שני סריגים עם צווארון מעט ארוך של co. co. collective בשחור ובורדו-סגול שיהוו שכבה מחממת ונאה נוספת. לקחתי גם חולצת ג'קט פרוותית שמצאתי בסייל בה&מ רגע לפני הנסיעה ולא התאפקתי, חשבתי שזו תהיה תוספת מעניינת מקלילה ובהירה ללוקים חורפיים כבדים וכהים בדרך כלל. ארזתי מספר חולצות ארוכות פשוטות שיחצצו ביני לבין הפריטים הנ"ל כדי שאוכל ללבוש אותם שוב ושוב ושוב. הוספתי גם טייץ וחולצה תרמיים - לא היה בהם כל צורך! כמו שציינתי, המעיל הוא זה שעשה את ההבדל ואת העבודה התרמית. ארזתי גם גרבונים ללא רגליות, גרביים תרמיים, גרבי צמר ושני כובעים מחממים בשחור ולבן.

לא ארזנו הרבה בכלל, יצאנו עם מזוודות חצי מלאות, בקושי. מערכת לבוש מלאה אחת לקחנו איתנו בטרולי שעלה איתנו למטוס. לא היה צריך יותר מזה בשביל שבוע נטו של שהות בניו יורק ותכלס יכולנו לנסוע עם מזוודה אחת וטרולי בין שנינו. זה לא היה טיול של שופינג את רוב מה שקנינו הבאנו איתנו בבטן, ובכל זאת ברור שקצת קניות בהחלט היו על הפרק. רציתי לחוות בעיקר חנויות יד שנייה ווינטג' בעיר הגדולה אבל גם זה לא ממש מה שהנחה אותנו בשיטוטים הארוכים שלנו, למעט שוק הפשפשים בברוקלין - הגירסא החורפית והמקורה, זה היה יעד חובה עבור שנינו. העלתי שם בחכתי ג'קט ג'ינס אסיד-ווש מטריף וג'ינס וינטג' של רנגלר בגזרה מתרחבת (מככב כאן בתמונות) בסגנון שאין לי בארון ואני בהחלט מוכנה להתחייב ליחסים לטווח ארוך איתו. עוד רואים כאן בתמונות זוג נעליים שהצטרף למסיבה המתלבשת הוא נעליי אולסטארס שרכשתי בסניף מגניב, גדול ומרשים של המותג בסוהו (בסוגריים: קניתי משם עוד זוג). הנעליים התבררו כנוחות עד מאוד כשהלכו איתי את אחד הימים הארוכים ביותר בטיול כשחרשנו את ברוקלין משעות הבוקר כולל חציית הגשר המפורסם בשקיעה. בחרנו שלא לבזבז את הזמן ואת הכסף במולים ואאוטלטים ובמקום זה הקדשנו כמה שעות בבוקר אחד לבדוק את הסיילים ב macy's ו- nordstrom rack מצאנו לו כמה זוגות levis, ואילו אני התייאשתי ממדידת ג'ינסים ושמתי יהבי על מעיל באדום-כתום עז של juicy couture ומגפונים של ugg. בפעם אחרת קניתי עוד ג'ינס ב anthropologie, בהמשך עשינו קצת נזק ביוניקלו לכל המשפחה והרבה מאוד נזק בחנויות lego ועוד תשורות רבות לילדים. המחשבה המנחה היתה - כל מה שייכנס במקום שנשאר במזוודה וזהו.

למרות הכותרת, הטיול לא היה טיול של בלוגרית אופנה, ולא של צילום מחמיא ונעדר פגמים וגם לא תיעוד יסודי של כל מערכת לבוש. אני זוכרת היטב ש- כשסגרנו את הנסיעה הרגשתי איזה לחץ מהכיוון של התיעוד לבלוג ולאינסטגרם. הבנתי שאני בבעיה וכי ההתעסקות בכך בהחלט תעיב על ההנאה הצרופה. היא תחבל בהכרח בהנאה של להסתכל-לראות-להביט בכל רק מה שהעין תרצה לתפוס ולא דרך עדשת מצלמת הסלולרי. היא, ה- "חובה" של העידן החדש לתעד-להראות-לספר, תעצור אותי מלהמשיך ללכת-לזרום-לחוות. הבנתי דבר נוסף ומשמעותי: אני צריכה הפסקה מלהצטלם ומרשתות חברתיות בכלל - ובאחת סתמתי את הגולל על הנושא ונעדרתי מהן כליל זמן רב לפני הנסיעה בשביל השקט הנפשי. זו היתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בשנת 2019. הצילומים והפוסט הזה הם פחות בשביל שופוני ובטח לא איזה תיעוד מסעיר ומלוטש של העיר היפה הזאת או שלי כמתלבשת מחוננת, אלא בעיקר עבורי כזיכרון להתרפק עליו וגם להדהוד של הבחירה וההחלטה שגרמו לחוויה להרגיש כמו שהרגישה. בלעתי את העיר תרתי משמע!