• michush

מפנה מקום בארון לבגדים שלך #2 נעלי קיץ

עודכן ב: 30 יול 2020


שבוע שעבר הבלוג התגייס איתי למשימה של סידור הארון. החלטתי להקפיד, לדייק ולשכלל את היכולת ואת הנכונות שלי לדלל ולנפות מהארון שלי פריטים שכבר לא משמשים אותי, לא נוחים ושנס ליחם בעיני. הבלוג ואני עוברים כעת טירונות מואצת וממוקדת מטרה לעבור קודם כל על פריטי העונה הנוכחית, וזאת כדי שארגיש ברווחה ואהנה מיתרונות המלתחה שלי מהר ככל האפשר.


אני ניגשת למשימה השבועית ברגשות מעורבים, מאחר והפעם מדובר בנעליים, ונעליים הן עקב האכילס שלי. אני אוהבת נעליים כל כך וממש לא קל לי להפרד מהן. יחד עם זאת עם הזמן והשנים דווקא המדור הזה בארון שלי ובמיוחד בשנה-שנתיים האחרונות הוא זה שהצלחתי לדייק ולמנן הכי טוב, וגם לדלל הכי הרבה. ייתכן וזו נקודה שקשורה בעיקר לנוחות המתבקשת והרצויה שבאה עם הגיל.


מאחר ויש לי עדיין לא מעט נעליים, הרבה הרבה פחות מהכמות המופרכת שהיתה לי פעם. גם זאת בעיני המתבוננת של כל אחת ואחת, כן?! התמקדתי בכל הנעליים העונות על כל הצרכים שלי בעונה החמה, חוץ מנעלי ספורט וסניקרס (אלה יקבלו סידור וסיכול ממוקד ופוסט משלהן). מדובר בסנדלים, נעלי סירה, כפכפים פתוחים וכפכפים סגורים (מיולז, באופנתית צחה).


מתחילים.





המקצה הראשון לסידור היה קל וברור מאליו, להוציא הכל, לנקות ולהחזיר למקום את הנעליים האלה שאני אכן נועלת על בסיס קבוע. כפכפים פתוחים הם הסוג האהוב עליי בקיץ, הם קלי משקל וקל להתלבש בפשטותם האופנתית. יש מהם פשוטים בצבעי בסיס שהולכים עם הכל וגם כאלה בעיצובים ובצבעים נאים שגם הולכים עם הכל ועוד קצת. קצת הרבה סטייל לדעתי. המקצה הזה חרץ בלב כבד אך שלם את דינם של שלושה זוגות. שני זוגות אהובים וחרושים במיוחד ועוד זוג אחד:

1. הזוג האלמותי של זארה, הם הרפליקה הכי מוצלחת והכי נגישה לפאשניסטה המצויה, לכפכפים היוקרתיים והמעולים האלה של סאן לורן. הם שירתו אותי נאמנה שני קייצים ארוכים ועוד קצת השנה. אני נאלצת לוותר על הנעליים האלה כי חרשתי עליהן עד דק והן כבר לא נוחות ולא נאות מראה. הדגם הזה עדיין מיוצר בזארה כי הן באמת נעליים כל כך מוצלחות. עודני חוככתת בדעתי האם לרכוש אותן מחדש, אך אני מתלבטת תוך כדי חיפוש אלטרנטיבות שיצליחו לרגש אותי באותה מידה מבלי לחזור על עצמי.

2. זוג דומה מאוד לנ"ל נרכש באלדו כשנה לפני הזוג מזארה, עדיין נראה טוב ויצוגי דיו. כפכפים בסיסיים מאוד במראם בקטע ממש טוב, נאים ואיכותיים. הזוג הזה רוב הפעמים הפסיד בקרב היום יומי ובנוקאאוט לזוג מזארה. הסיבה העיקרית לויתור על הנעליים האלה היא בגלל שהן מחליקות לי לעתים מהרגליים מרוב שהעור שלהן רך (ונעים). אני מתפדחת מפני הבושות שהנעליים האלה מייצרות ועוד עלולות לייצר לי, והכי חשוב - אני חוששת מפניהן בנהיגה. הגיע הזמן להצביע באצבעות רגליים נחושות ופשוט להפטר מהן בידידות.

3. מיולז מבד קנבס משובצות שרכשתי באורבן אאוטפיטרס בקיץ שעבר. הטריגר לרכישה היה זוג סניקרס שיש לי של המותג vans בדוגמת משבצות, זוג שאני אוהבת מאוד. חשבתי שאוכל לשכפל את ההנאה והקוליות של המשבצות גם בז'אנר אחר, כמו זה של המיולז', סגנון של נעליים אשר אימצתי בשנים האחרונות יחסית ונחל אצלי הצלחה גדולה - קל לנעול ולסגנן. זה לא הצליח עם הזוג הספציפי הזה, ונעלתי אותן פעמים בודדות בלבד. הגיע הזמן להפרד.





המקצה השני והמתבקש היה שידור חוזר של הראשון, אחרי שניסיתי להחזיר את הנעליים הנותרות למקומן תוך כדי שאני יודעת ומבינה שעדיין לא הסתכלתי ללבן בעיניים מסביב למטרה והיא: המשימה הזאת. הרי אני כבר יודעת איזה עוד נעליים כבר לא ממש עושות לי את זה, לא נוחות ומיותרות. מסתכלת מחדש על סידור המגירה המאולץ ומשפרת עמדות, אני כבר לא טירונית. שני זוגות הפסידו במערכה הזאת, הפעם נעלי פלאטס שהן נעלי סירה.

1. זוג מנומר יפהפה של Nine West עם מפתח מחשוף מחמיא ושיקי מאוד על הרגל. זוג ישן ממאוד יחסית אצלי ועדיין נראה לא רע, אבל תמיד היה לא נוח. הסיבה שהוא עדיין אצלי כי לא מצאתי זוג מנומר שלא נראה זול. זה צריך, סליחה - חייב! להיות מנומר מדבר שיקית מצויה ולא מנומר פרחה. הניואנס הזה הוא אחד המכריעים ביותר בעיני בכל מה שקשור להדפס השנוי במחלוקת כהדפס קאלט, קלאסי ו- העל זמני שהוא. שנים אהבתי כמה שהנעליים האלה יפות, אבל שנאתי לסבול אותו. בלב כבד ובהקלה גדולה אני משחררת אותן.

2. זוג שחור מזארה בגימור לכה לא מבריקה או מבהיקה מדי, וגם הזוג הזה עם מפתח מחשוף יפהפה משגע ממש. אממה?! כמה שהן יפות כך הן לא נוחות, הרבה יותר מהזוג הנ"ל ולכן כל התירוצים והסיבות תקפים גם לזוג הזה, ובעיקר כי לא נעלתי אותן הרבה כמו המנומרות. ביי ביי.




אחרי שני מקצים מספקים מאוד, התחלתי לסדר את הנעליים שוב במקומות שיועדו להם מראש (נקודה שאעמוד עליה לקראת הסוף). הזוגות שנותרו מצאו את מקומם בנחת, ואז נזכרתי בזוג סנדלים שנשאר בשקית מתחת לערימת התיקים ליד המיטה. אחרי הפעם האחרונה שנעלתי אותם ידעתי שנפל דבר. מדובר בזוג סנדלים של Nine West בצבע תכול ג'ינס על עקב לא גבוה. הם מינימליסטיים, יפהפיים ו- לא נוחים בעליל. בחיי שהמותג הזה מתעתע בי! יש לי נעליי עקב נוחות במידה מספקת וגם זוג מגפיים מהנוחים ביותר שהיו לי בהיסטוריית המגפיים הענפה שלי. יחד עם זאת, נראה יש להם דגמים שנראה כאילו יוצרו במיוחד כדי להתעלל בנו הנשים. בכל אופן, רכשתי את הזוג הזה בשנה שעברה אחרי שעברתי על פניו כמה פעמים, זה היה קליק רציני ואמיתי, משולל טרנדיות או משולח רסן של האימלדה שבי. הזוג הזה נועד לחרישה מבחינתי בגלל הפשטות שלו וכמה שהיה קל להוציא אותו לפועל ובכך להצליח לחדש במעט את הסגנון המתלבש שלי. הסיבה היחידה שלא נעלתי אותן יותר, היא לא בגלל שיש לי יותר מדי נעליים, היא אך ורק בגלל שהסנדלים האלה פשוט לא נוחים ומכאיבים - בטח ובטח בקיץ כשהרגליים מתנפחות מעט. זו האבידה הכי קשה עבורי במלחמת ההתשה הזאת.





ובכן, זו היתה האבולוציה של סידור הנעליים הזה בתוך שתי המגירות אשר יועדו מראש ליחידה הזאת של הנעליים, בגלגולו הנוכחי של סידור הארון. והנה, בעוד אני עומדת לקראת סיום החלק הזה של הפוסט, החלטתי לפטור עצמי גם מהזוג החום בתמונה כאן מתחת. השארתי אותן כי יש בכל זאת יש מקום וגם כי זה מצטלם יפה, תודו. אבל לא בשביל זה התגייסתי! עוד אני כותבת ומנסחת, קראתי והפנמתי את מה שכתבתי כאן גם רגעים קודם. מדובר בעוד זוג יפה ולא נוח שאני יכולה להרהיב עוז של אמת ביני לבין עצמי ולשחרר אותו. במקרה הזה, ברור לי שאשלים לי דגם דומה בצבע חום או tan במהרה כי הוא דרוש לי ואני רוצה בו.






היו במדור הזה 27 זוגות נעליים, ניפיתי 7 זוגות וכעת נותרו 20.



רגע לפני פירוט המצאי הנשאר, ברצוני לדקדק ולדייק כדי להיות הכי ברורה לעצמי ובשקיפות מלאה איתכן -

א. יש בכל זאת שני זוגות נוספים: 1. כפכפי הפסים המפורסמים של אדידס, 2. כפכפי אצבע שחורים של מליסה עם פפיון שרכשתי לא מזמן ממישהי מיד שנייה במחיר מצחיק. שניהם בשימוש על בסיס יום יומי בבית ובכל מקום במשך כל שעות היממה. הם לא זוג שנכנס לשום מגירה או מדף. הם בשימוש הבסיסי והפשוט ביותר, וגם באמירה אופנתית כשאני מצטלמת איתן לשישי של סידורים או בהכי קז'ואל לעבודה. אלו מבחינתי אינם נספרים במלחמה הזאת.

ב. כל הנעליים האלה המשרתות אותי ביום יום נמצאות רק בשתי המגירות האלה - המצאי ידוע וברור, הגישה קלה ובאה עם זה הרבה מאוד הקלה ובשאיפה לשימוש רב יותר בכולן. אלו המטרות אשר לשמן התכנסתי ביני לבין עצמי ואיתכן כאן. כבר אין נעליים שאין להן בית, גם לא בשידה וגם לא בתוך קופסאות נעליים. כמעט.

ג. 3 זוגות נעליים אני כן מעדיפה לשמור בקופסאות. שניים מהם גרים בקופסא אחת כשנייר הטישו שהגיע עם הזוג המקורי מחו"ל מפריד ביניהן, שני זוגות נעלי סירה שטוחות משובחות ויפות מאוד שמשמשות אותי ליציאות בערב) + זוג נעלי ניוד על עקבים עשוי דמוי זמש אשר אינני מעוניינת שיתלכלך בערב הרב של הנעליים. הם משמשים אותי לעתים ביום יום, אך בעיקר למראה נאה יותר כשאני רוצה ואני צריכה שיישארו כך בדיוק.

ד. וואו. איזו הקלה, אני גאה בעצמי, ואני יודעת שיש כאלה שיבוזו לי ולא 'כפת לי וכהוא זה! זה הבלוג שלי, זה המקום שלי, אלה הנעליים שלי, זה הארון שלי אלה הרצונות והמחשבות שלי, ואלו הם הניואנסים והדקויות שעושים לי את החיים למעניינים. זה ככה עבורי בהרבה תחומים וזה גם הרבה מעבר לבגדים ולנעליים עצמם. ערב רב של תחושות ורגשות, של הנאה ממה שיש לעולם להציע בדברים, בחומרים ובעיקר במה שיש למילים ולריקוד שביניהן לתת לי ובעיקר להציע קצת ממני הלאה.

ה. עוקבות ותיקות כאן וגם בגלגול הקודם של הבלוג הזה, יודעות על מה אני מדברת באשר לכל הנ"ל, הן גם יודעות כמה הרבה מאוד נעליים היו לי וכמה מיהרתי לרכוש עוד ועוד נעליים. ו- אולי הן מזהות כאן לא מעט זוגות שהולכים איתי כבר כמה שנים טובות. וכאן נמצא ההבדל הגדול בין כל הפוסטים הקודמים שלי על נעליים לבין הפוסט הזה - עכשיו אני פחות ופחות ממהרת, הרבה פחות. אני יודעת יותר טוב מה אני רוצה וצריכה בגזרת הנעליים ומשתדלת שגם רכישת חשק ספונטנית לעתים, אף היא תעמוד בגרסא החדשה שהתקנתי על עצמי. בחיי שהייתן צריכות לראות אותי מודדת מספר זוגות נעליים של vagabond ביום חמישי האחרון! אם פעם הייתי מתלהבת מהר וקונה מהר, היום אני מתלהבת מהר וקונה לאט. לפני שלוש שנים הייתי יוצאת עם זוג או שניים בטוח! בחמישי האחרון יצאתי בידיים ריקות, לא כדי להוכיח לעצמי בכוח שאני יכולה להתאפק, תחושה כזאת שתגיע עם תחושת פיצוי משוללת מחשבה בריאה שתביא לידי בזבוז משולח רסן, מהר מאוד אחר כך. לא, זה רק הגיון בריא והכרה ברורה כי אני צריכה הנעליים ההן, יפות ככל שיהיו. אם הייתי מוצאת נעליים מתאימות לכאלה שציינתי במפורש לעיל כי אני רוצה ומעוניינת להשלים אותן חדש או בגרסה דומה, הייתי קונה בלי לחשוב הרבה יותר מדי, כי את המחשבה הזאת כבר עשיתי - היה דיון ארוך ומעמיק ביני לבין עצמי ונתתי לעצמי את התשובה.

ו. שימו לב ל- נ.ב. בסוף


המצאי: 20 זוגות

4 זוגות כפכפים פתוחים שטוחים: שחור-לבן של melissa, שחורים של sol sana, לבנים של זארה ומנומרים של terminal x.

2 זוגות כפכפים פתוחים על עקב: סגולים של urban outfiters, ירוקים של melissa

5 נעליים שטוחות סגורות: שחורות של vagabond, שחורות וגם אפורות מבד של topshop, שחור לבן של jil sander, שחורות מתחרה של זארה.

4 זוגות סנדלים: שחורים פלטפורמה של ash מיד שנייה, חום-שוקו בהירים של דורין פרנקפורט, שחורים על עקבים של kenneth cole, ניוד-ורוד על עקבים של call it spring.

5 זוגות כפכפים סגורים שטוחים: ירוקים של next, לבנים של vagabond, שחורים עם פרח + צהובים של river island, בסגנון מרוקני urban outfiters.



נ.ב.



הסנדלים השחורים האלה של teva בדרך אלי מ next. התלבטתי הרבה זמן באשר לזוג סנדלים שחורים רגילים ומיושנים למראה לכאורה. התלבטתי בין הנ"ל לבין זוג בסגנון הזה של Dr. martines, וגם לבין הזוג הזה של vagabond שהולך בעקבות הדגם של סנדלי הסבא Chanel. כן כן, מי שבעניינים יודעת שהסגנון הזה הוא להיט פופולרי מאוד בשנתיים האחרונות. "טרנד" הנעליים הנוחות תופס במהירות כל חלקה טובה של אופנה ובצדק. אני כאן לא בגלל הטרנד, אלא בגלל הנוחות וגם בגלל המינימליסטיות והורסיטליות שיש לנעליים כאלה להציע לי. היום זה מקובל ורגיל לגמרי נעליים פשוטות ולא מרגשות (ע"ע קרוקס). כבר שנה שאני "על הקו" עם הסנדלים האלה, ולקח לי זמן למצוא זוגות שאני יכולה למדוד ולהתרשם וכשכבר נפלה ההחלטה הגיעה הקורונה. בקורונה עשיתי את אחת רכישות הנעליים הספונטניות הטובות ביותר שלי, אלה הירוקות השקפקפות כאן מהפוסט. ההחלטה לגבי השחורות עברה להולד באופן טבעי בקלות. אין בעיה, כל הסגנון הזה באופן כללי והדגמים האלה בפרט כאן כדי להשאר, זה יקרה בזמן המתאים. הזמנתי אותן לפני שבוע.

עברו יותר משלושה חודשים מקניית הנעליים האחרונה ההיא !?who am i וקצת יותר מחודש מאז שקניתי את הכפכפים מיד שנייה שלא נספרו. שני הזוגות משמשים אותי הרבה, היטב ובדיוק למטרה שנקנו. זהו הישג מרשים במושגים הצריכה המיכושיים שלי. מחצית מהקרדיט הולכת לקורונה שבאמת הגבילה ואיתגרה אותנו מכל הבחינות, אבל לימדה את כולנו שיעור חשוב אם רק היינו מוכנים להקשיב. מחציתו השנייה של הקרדיט הולכת אליי, עבור כל הפעמים בחצי השנה האחרונה שראיתי והבחנתי בנעליים יפות, רציתי בהן ולא לחצתי על רכישה. גם על כל הפעמים (לא הרבה) שמדדתי ולא קניתי כי מסתבר שלא באמת רציתי או הצטרכתי - הבנתי את זה והפנמתי היטב בכדי לפעול בהתאם.

ממש כמו דיאטה, מדובר בתהליך של שינוי דפוסי חשיבה על מנת לשנות/לשפר את אורח החיים. אני מורידה את המשקל העודף בקלות יחסית, מבלי להתאמץ או להרעיב את עצמי. פחות. לאט. פשוט.



@michush